עוד לא ראינו דם, תן לו בשיניים!עוד לא ראינו דם, צפינו לחינם...
נשמעו הקריאות מכל עבר.
הכל התחיל בג'רמי שראה את ג'וג'ו "לוקח" מהדוכן שלו כמה עגבניות, בתוך שניות ספורות הצעקות הרמות הפכו למכות,
וכמו פיל בחנות חרסינה כך שני צ'חצ'חים המתלהמים בשוק.
ג'וג'ו נתן לג'רמי בעיטה והוא התרומם מעבר לערימת האביטיחים ששכנה לבטח על הדוכן של אברם עד לאותו רגע.
ולאחר מכן נפל על הרצפה תוך שהוא מגלגל על עצמו כמה אביטיחים גדולים ועגלגלים במיוחד שהמשיכו להתגלגל במורד המדרחוב.
כעת, גם אברם בעל הדוכן הצטרף לחגיגה.
ג'רמי, וגם אברם היו להוטים להחזיר לג'וג'ו אך תוך כדי ריצה הוא החליק היישר אל מיטתו של ההומלס הזקן שכבר קנה לו חזקה בפינת הרחוב.
הזקן, שהיה רגיל לסלק רק חתולים ושאר מרעין בישין מפינתו התרעם ופתח בצעקות רמות שהפנו את מבטיהם של כל מי שאולי עוד לא היה מרוכז בהתלהמות.
"ג'וג'ו חנוק אותו" שרו כולם במקהלה, אך כחרדי אין אני מורגל בצעקות מסוג זה, כמעט וצעקתי "נאצים" אך נזכרתי שאני לא רוצה להפנות את כל תשומת הלב הזו אליי.
אך לפתע, בעל כרחי, אני מוצא את עצמי גם כן במרכז הזירה, לא ברור מאיפה - שני אגרופים הלמו בעוצמה בליבי
רציתי לצעוק על האלמוני שכך מחלק מכות לעוברים ושבים, אך מפי יצאה רק הצעקה, שנשמעה היטב בין כל הלחישות:
" כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ. "
מבטיהם המופתעים של כל מתפללי ה "חניכי" השכונתי העבירו את המסר כמו שאלף שיחות מוסר לא יכלו לעשות.
ומאז ידעתי, שוק אינו מקום מוצלח לערוך בו את תפילת שמונה עשרה...
ולא משנה איפה התחלת...