תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים

 

יש לי אח אוטיסט, בכל פעם ששוחחתי איתו (בדרך שהוא מדבר)
שמעתי צעקה פנימית, שרוצה לצאת, אבל אין לה דרך לעשות את זה.
החלטתי לצעוק את זה בשבילו, ובשביל כל אחד מהאנשים במצבו.
הרגשתי ששיר הוא הדרך הטובה ביותר לעשות את זה.
את השיר הבא הצגתי בפניו, והוא התלהב מאד ואישר.
אשמח לשתף גם אתכם בצעקתם ובקשתם, הפנימית, האילמת,
של האוטיסטים, וכל האנשים השונים שמסתובבים בינינו. ורק רוצים לדעת - איך זה מרגיש להיות רגיל.

לשיר קראתי: תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים.

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים,

באמת לא רואים, את הפרחים המדהימים, שהעירייה שתלה, ושחסר עלה אחד לכלנית השמאלית, הבודדה.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים,

באמת לא שמים לב, לעננים המחייכים, בצורות של פרצופים, ולירח הנחבא ביניהם.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים, 

באמת הולכים, רק בשבילים מסומנים.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים, 

באמת חושבים, לפני שמדברים, מיליון פעמים.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים,

באמת יכולים, לשבת, ולהקשיב, לשיעורים משמימים, יותר מחמש דקות.



תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים,

באמת יודעים, מה מתאים, ומה אומרים, ומה לובשים, והכל, בצבעים מתאימים.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים,

באמת לא מתחשק, לצעוק בקול גדול, קוקוריקו תרנגול.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים, 

באמת לא מציקה, התווית של החולצה.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים,

באמת לא חושבים, לפי צורות וצבעים.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים,

באמת לא רואים, את הפרטים הקטנים, שמגוונים את החיים.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים,

באמת לא מספרים, מה שחושבים, לאנשים אחרים.

❤

תגיד לי, בעולם של אנשים רגילים, 

באמת מבינים, מה אחרים מרגישים, ואיך לרגשות קוראים.