כשיושב וכותב לבד, עם עצמי.

 

כשיושב וכותב לבד, עם עצמי.
אז חושב על החיים ומי אני.
ויודע - זה תלוי רק בי.

ולפעמים כשעצוב וכואב,
מוצא את עצמי יושב וכותב,
ואולי בעצם חושב ומביע,
ומגלה- בתוכי יש מבוע.

שכל הזמן יוצר ויוצר,
ואם משכיל - אוצר.

אז השורות מתמלאים אותיות,
ועל הדפים - מילות.
המילות הן אני,
שכתוב על דף בדיו סתמי.

ושוב מעמיק ומגלה בליבי,
עולם שלם שנמצא בתוכי,
ואז יודע - איני ריקן.

אכן - מלא הוא הקנקן.

כשיושב וכותב לבד, עם עצמי.